מאמר

מילה אחת שתעשה אתכם שמחים: תודה

מאת: שלום קרומבי

אם נחפש ב-google אחר הערך "אושר בחיים", נמצא אלפי סדנאות, הרצאות ומאמרים, המנסים לתת מענה לחיפוש של המין האנושי אחר האושר. אך נדמה כי החסם המרכזי המונע מהאדם את השמחה הוא ההתמודדות עם ה"פערים" המלווים את חיינו; החל מהפערים בהתמודדות האישית מול המקומות הלא-מאירים בנפש, ועד לתסכולים או אכזבות מתכלית חיינו.

קחו למשל תינוק קטן, שאין לו כלום בחייו, אבל הוא מאושר ושמח. רק כעת הוא למד ללכת וכשהוא צועד בבית תוך שהוא דוחף כיסא, אין מאושר ממנו. עד שלא נמנע ממנו רצון כלשהו שביקש להגשים, הוא לא חווה תסכול-כעס-האשמה, או אף מוטיב אחר מהרגשות השליליים. מתי מתחילים התסכולים באדם? כשישנן ציפיות לא ממומשות, מעצמנו ומחיינו, ונוצר פער בין הרצוי למצוי.

נדמה כי האתגר המרכזי עמו מתמודד המין האנושי בדורנו, מתמקד בעיסוק בשאלה כיצד יכול האדם לחוש תחושת הגשמה, מלאות פנימית ומשמעות, בעולם המודרני התובעני, המטיף למצליחנות, "הגשמה עצמית" וקריירה. למעשה אם נבחן לעומק מה משרתים כל אותן חוויות, נגלה כי המשמעות, המלאות הפנימית וההגשמה העצמית, הינן רק פונקציה לייצר חוויה אחרת – עמוקה יותר- אותה חפץ האדם לחוות: חווית השמחה. כל אותן חוויות אמורות לשרת את מטרת העל: חיים בחוויית שמחה.

הפערים בחיים הינם גם הסיבה לתחושת ה"רִיק" הפנימית, שמלווה לעיתים את האדם. אדם שיש לו מעט שאיפות מחייו יחווה פחות את תחושת התסכול, גם כשחייו מתנהלים ללא "הגשמה עצמית" מוגדרת. לעומת זאת אדם שמרגיש שקיימות בו יכולות גדולות, ויש לו חלומות וציפיות מהחיים, יחוש תסכול רב אם אלו לא יתממשו.

תופעה זו מתעצמת בעולם המודרני של המאה העשרים ואחת, בו מחנכת התרבות המערבית להגשמה, קריירה והצלחה הנמדדים במדדים והישגים חיצוניים. המין האנושי מתקשה לחיות חיים מלאי שמחה, מול המרדף אחר הגשמות חיצוניות, הגורם לרבים להתבלבל בין "שמחה" ל"השראה". בעוד "השראה" נובעת מחוויה חיצונית כמו כסף, מצליחנות, קריירה ומותרות, הרי ששמחה היא חיבור פנימי לחוויית הטוב שבתוכי – ל"אני" האמיתי, השלם, שקיים בי.

הבעיה המרכזית במרדף אחרי אספקטים חיצוניים הגורמים "השראה" חיובית, היא שברגע שנגמרת החוויה החיובית של אותה אנרגיה חיצונית, שבה תחושת ה"רִיק" הפנימית, המעצימה את חווית הפער בחיינו. יתרה מכך ככל שיורד סף הריגוש, מתעצמת גם תחושת הרִ­יק הפנימית. למעשה זהו ניסיון להשלמה פנימית באמצעות השלמה של הגשמה חיצונית.

שמחה: קבלת נסיבות החיים

חוסר קבלה עצמית וחוסר קבלה של נסיבות החיים, מזמנים אל חיינו באופן תדיר עיסוק מתמיד בחוויית ה"פער" וכתוצאה ממנה חוויית תסכול. הם המונעים המרכזיים של חיים בשמחה, ואף מובילים למחלות פיזיות קשות, כמו "המחלה הידועה", שהתפשטה מאד בדורנו, ולפי מחקרים רבים הינה תוצאה של תחושת פוטנציאל לא ממומש, אכזבה והתנפצות חזון-אישי. נראה כי "מחלת" הדור עוברת דרך ערך עצמי נמוך – הנמדד רק ביחס למצליחנות חיצונית, תסכולים ותחושת חוסר סיפוק ממציאות חיינו.

המסקנה המקובלת על מרבית שיטות הטיפול כיום היא כי דיכאון ומצבים קליניים של "יובש פנימי", נובעים מתחושת חוסר של האדם ביכולות להוציא את כוחותיו מהכוח אל הפועל. בשפת החסידות נקרא מושג זה 'להעניק כלים לאורות' – כלומר להפוך את החוויה הנפשית לכזו המופיעה ב"לבושי הנפש" – בכלי הביטוי של הנפש: מחשבה, דיבור ומעשה; להעניק "ציור" מעשי לכוחותי הפנימיים המופשטים.

ספר 'התניא' (ספר היסוד של תורת החסידות) מלמד אותנו כי לכל בעיה יש למעשה שני מרכיבים: יש את הפער עצמו בין המצוי לרצוי וחוסר המושלמות; וישנה את ההתמודדות שלנו עם הפער בחיינו, שמייצרת דימוי עצמי נמוך ומסקנות שליליות על עצמנו. אם נדע לנטרל את המסקנה השלילית ולהבין כי יש מקום גם למקומות הלא-מאירים בחיינו, נשאיר את הפערים בגודלם הטבעי ולא נעצים אותם לכאלו המאיימים על שלוותנו האישית ויכולת הצמיחה הרוחנית שלנו. או כפי שהגדיר זאת מתאמן שלי באנלוגיה על עולם הדייטים: לא המבוכה היא הבעיה, אלא העובדה שאני נבוך מכך שאני נבוך.

הרבי מליובביץ פיתח את רעיון ההתבוננות החיובית כשיטה לחיי- האדם. לשם דוגמא: במכתב לאישה משנת 1956, המבקשת עצה להתמודדות עם חוסר-סיפוק ושליליות המלווה את חיי הזוגיות, מציע הרבי תרגיל של התבוננות: להפוך את אמירת "מודה אני לפני מלך חי וקיים" מתחילת הבוקר, לכזו המלווה את כל מאורעות היום; התבוננות מכוונת בהודאה על הטוב הקיים בחיינו, גם אם הוא מועט מאד ונסתר. התבוננות זו צריכה להמשיך ללוות את כל היום וליצור באדם חווית שמחה, "בכל יום ללא יוצא מהכלל". באותה אגרת מסביר הרבי את עקרון "השלם שאינו מושלם": "זה מובן, שלאף אחד אין את כל מה שהוא חפץ, אפילו לא כל מה שהוא רוצה מצד היצר טוב, משום שזהו האופן שבו נקבע העולם הזה . . ואעפ"כ נצטווינו לומר "מודה אני לפניך וכו'", והדרישה היא יתירה מזו, שהדבר ייאמר בשמחה". (אגרות קודש מתורגמות, כרך-שני, עמ' 242)

מחקרים פסיכולוגיים רבים מוכיחים כי אמירת "תודה" הינה הדרך האפקטיבית ביותר ליצירת תחושת אושר בחיים. בקיץ 1983 ביקש הרבי להנהיג "רגע של שתיקה" במוסדות החינוך בעולם – שבתחילת כל יום יוקדשו 60 שניות למחשבה אודות בורא העולם ומנהיגו. הרעיון שליווה קריאה זו, חוזר על עצמו ברבים ממכתבי הרבי, לפיו התבוננות ואימוץ תודעה של ביטחון בא-לוהים, שמייצרת חוויית חיים "מושגחת" בידי א-לוהים, מייצרת חוויית חיים של הרפיה, קבלת פערי החיים, שחרור תסכולים, כעסים ואמוציות שליליות, במקום להתווכח עם נסיבות חייו.

אין 'מושלם' בעולם

במכתבי הרבי מליובביץ מלך המשיח ב'אגרות קודש', מנחה הרבי אנשים להתבונן בטוב הקיים בחייהם, כתשובה לתלונותיהם או אי הסתפקותם בחייהם. הכרת הטוב כדרך של אמירת תודה לאלוקים, מייצרת הכרת הטוב במובן הפשוט של המילה: להכיר בטוב הקיים בחיי. כפי שמביא הרבי בספר "היום יום" שברוחניות עליך להביט על מי שנמצא למעלה ממך ואז תשאף ליותר, אך לעומת זאת בגשמיות עליך להביט על מי שיש לו פחות ממך ואז תשמח בחלקך.

באחד המכתבים מתייחס הרבי לשאיפה למושלמות, שלנו ושל סביבתנו כדמיונות בלבד. המכתב פונה לנערה שלא מוצאת שידוך הולם עבורה והתאוננה בפני הרבי. בתשובה מסביר לה הרבי: "עליה לדעת לעצמה, שבעולם הזה אין שום דבר 'פרפקט' – תכלית השלימות – וכן נכון לגבי אנשים, שאין שום אדם שיכיל את כל המעלות, ובמילא אין צורך להמתין עד שיימצא דווקא אחד כזה, כפי שמדמיינים. וכיון שזה נכון, שאף אדם אין לו את כל המעלות, בטח גם [האדם] עצמו יש בו חסרונות, אלא שעל עצמו מביטים בעין טובה, במילא צריך גם את זה לקחת בחשבון, ושבדברים מסוימים צריך לוותר ולהעלים עין, ולקוות שבמשך הזמן חלק מהחסרונות – מדומים או אמיתיים – יתיישבו וישתפרו, ואז – בגישה זו לשידוך – הבחירה הרבה יותר קלה, וכל הגישה לבעיית השידוך נעשית שמחה יותר . . תקוותי, שתקרא את מכתבי זה פעם ופעמיים ותתבונן במה שהנני כותב לה".

במקום לפגוש בכל פעם את הפער בין המצוי לרצוי ככישלון ואף לייחס את הכישלון הזה באופן אישי, מציעה תורת החסידות דרך לדלג מעל פערי החיים, מתוך קבלה עצמית. ההתנגשות המתמדת עם הפער כאירוע שלילי בחיי, משאיר את האדם במקום מתוך חוויית תקיעות וחוסר מוטיבציה. לעומת זאת דווקא הקבלה העצמית מאפשרת לאדם להשלים עם הפער ואז ממילא גם להשתחרר ממנו ולהתקדם בעבודתו הרוחנית והאישית.

 

  • הכותב הינו מרצה לאימון אישי על-פי החסידות ותורת הנפש של הבעל-שם-טוב. ליצירת קשר והזמנת הרצאות וסדנאות: beralec@gmail.com

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *